רשמים מהאיטי

(מתוך מכתבים הביתה, יוני- יולי 2010)   

משתף אתכם בתמונות: המלון המפואר בו אני מתגורר, החיים ברחוב וערי האוהלים.
ומצרף דברים שכתבתי.

בפורט או פרינס. אין עבודות בניה. לא ניכרת מלאכה מאורגנת לפינוי הריסות, אך הדגל המקומי נמצא בל פינה. כמה סמליות בארמון הנשיאות החרב ולצידו משמר במדים מהודרים בטקס הורדת הדגל היומי… צריך לראות כדי להאמין.

עיר שבורה, אנשים שהיו נואשים גם קודם הפכו לחסרי תקווה.

מנו: "כשאי אפשר לצפות לשינוי מבחוץ יש להשתנות מבפנים"

פילסטין: "הרבה מליונים נשפכו על סיטה סוליי, הם חולקו בין המושחתים בפנים למושחתים מבחוץ, לשניהם יש עניין בהשארת המצב הנוכחי"

סולה: "ארגוני הסיוע מפנים לנו את הגב, באים עושים סיבוב והולכים, אתם נתתם את הנשמה הייתם איתנו"

… "ההדרכה שקיבלנו שווה יותר מכסף, היא אפשרה לנו לישון בלילות, לאכול, לעבוד, לחיות"

האנשים נראים נקיים ומטופחים, אין תחושה של עליבות ברחובות, יש תחושה של עוני עמוק, כאוס, התרוצצות, עדר בלי רועה. רוב האנשים צעירים, נראה כי תוחלת החיים לא גבוהה. החיים מתנהלים בין החורבות. מחזה אפוקליפטי של מחנה פליטים ענק בין חורבות עיר שנתקעה אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת.

רחוב טיפוסי

מנו אומר שיש כאן המוני NGO אך בהעדר הכוונה שלטונית, התוצאות הן מזעריות ביחס לכמות האנרגיה המושקעת.

בערב עלינו לשכונת יוקרה במעלה ההר, אספנו את גדעון בחצר מטופחת של וילה מצועצעת ששייכת לעולם אחר לגמרי מזה של העיר התחתית. גם שם המרחב הציבורי מוזנח, אין תאורה, כבישים משובשים, חוטי טלפון רפויים. במסעדה לא היה מקום, בית הגלידה עומד להיסגר ולבסוף נפגשה 'הקהילה הישראלית' בבית קפה, עם אוירה מקומית ולהקת מנגנים.

אנשים מהג'וינט, תל-השומר, תבל בצדק ואנחנו, עושים כאן דברים נפלאים. תבל בצדק מקימים מרכז קהילתי ועושים בו עבודת קודש, אך בעיקר מניעים את המקומיים להתארגן ולעשות.

ברגע זה נשמעה שאגה אדירה ברחובות פורט או פרינס, גול הובקע במונדיאל, ללמדכם שהעולם אכן מקום קטן הוא והכדורגל אופיום להמונים (דרך אגב הנבחרת שלנו היא ברזיל, הנועזים לובשים חולצות ארגנטינה)

מלון פארק 

יום שישי

העניין החשוב באמת כאן הוא המונדיאל, וברחובות שולטים הצבעים הברזילאיים, ישנם מתי מעט אמיצים המעזים לאהוד את ארגנטינה. כשנבחרת ברזיל משחקת משתררת דממה דרוכה בפורט או פרינס, כשמובקע גול נשמעת שאגה אדירה ברחובות. ההפסד של ברזיל יצר תחושה של אבל לאומי.

ביקרנו בבית ספר סן מארי המתנהל באוהלים ובחצר המבנה המקורי. שלומית ונעמה מעבירות השתלמות למורים. תחושת משפחה, יש כאן שמחה ואנושיות והוקרה לישראל. המורים שרים שיר פרידה ספונטני לשלומית.אוהלים

בבית היתומים של מאמי ז'ורז'- "שאין עוד כמוה בעולם" (עפ"י נעמה)- למדתי את כוחו של המגע , החיוך, היחס הפשוט להצית אור בפניהם של הילדים והצוות. העבודה הפשוטה של הכאן ועכשיו, של 'להיות עם'. עשינו עם הילדים עבודת יד פשוטה. הם עסוקים, מחייכים וקופצים בשיא ילדותיותם, ילדים מגיל 3 ועד 13 נאבקים על תשומת ליבי ואני חושב על נכדי (חלקם בגילם) ועל המרחק האדיר. כששומעים 'בית יתומים' חושבים על 'בית' ועל אוליבר טוויסט. בית היתומים של מאמי ז'ורז' הוא מחנה אוהלים קטן וליבו שתי נשים עם לב גדול וחיוך רחב העושות את הבלתי אפשרי, יום יום.

במעבר חד אנו עוברים לקניות לשבת בסופרמרקט מערבי עמוס כל טוב, ללמדך שגם כאן יש הכל למי שיש לו.

בשעות אחר הצהריים אנחנו בדירה מנגבים טחינה, אוכלים סלט, שומעים מוזיקה עברית. שלומית אומרת שמרגיש לה 'אמצע דיזינגוף'.

מה עשינו היום:

– הדרכה ופרידה בסן מארי ואצל מאמי ז'ורז

– גיבוש קונספט להדרכה (הלקוח מפרויקט לחוסן קהילתי)

שבת

קבלת שבת עם שירים של קרליבך. לארוחת שבת מצטרפת טל הפיזיותרפיסטית, דיונים על מסורת וחידוש, רבנים ותפקידם וכו' וכו' סלון ישראלי במיטבו.

השמחה חוזרת לרחובות פורט או פרינס, כשארגנטינה מובסת במונדיאל. כל גול מחזק את תחושות השמחה לאיד, אנחנו פוסעים ברחובות המאובקים ורואים אנשים מאושרים.

פוגשים את מנו בביתו, שותים מיץ מנגו וגזר ב'כוסות גבוהים', הוא מודה לאל שהוא גר בהאיטי ולא בארצות הברית (שם התגורר שנים רבות). מקטר כרגיל על המצב והממשלה והעם, איש חכם ועצוב.

מדאם ג'ני מפעילה חנות קואופרטיבית המוכרת עבודות אמנות מקומיות יפיפיות, אנשי הסיוע הזרים ובתוכם אנחנו מגיעים לחנות בהמוניהם, מפגש מעניין.

מה עשינו היום?

– מנוחת שבת וטיפוח צוות.

– הכנתי במוצ"ש תכנית הדרכה ומסמכים עם חומר תיאורטי לתרגום.

– המשך טיפוח קונספט 'מהתאוששות לשיקום'

ראשון

אחר הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר. אבק והריסות בל מקום, במחנות האוהלים מתנהלים חיים מלאים פינות משחק, בתי קפה מאולתרים, אנשים לבושים יפה, הכל שוק אחד גדול. מהומת אנשים ומכוניות, זוגות מטיילים ברחובות, כתובות קיר: 'עיזרו לנו', ציורים של 'האיטי בוכה', הסברים מלפני המבול על הדרך להימנע משפעת החזירים, מתקן מאולתר לשטיפת מכוניות. ההתרשמות החדה ביותר היא כוחם האדיר של החיים, כח החיות הזורם ברחובות כשאני יודע שרוב האנשים כאן איבדו לא מזמן קרובים מדרגה ראשונה וחוו טראומה קשה ועד היום חיים בעוני נורא.סיטה סוליי

מה עשינו:

– הכנת תוכנית עבודה

– איתור רשימות ארגונים פוטנציאליים לשת"פ

– הכנת מסמך בנושא שיטות עבודה לתרגום.

שני

בבוקר עולים לפגישת עבודה של הג'ויינט במסעדה נחשבת בפטיויל. מפגש עם פנים יפות של מאמץ בינלאומי בתחום שירותי הבריאות, התעסוקה, הנגשה לנכים, חינוך וכל נעשה בשותפות ובגבה העיניים עם אנשי המקום.

פגישת ההדרכה הראשונה עם המנהיגים הקהילתיים. התאהבתי בהם!

חבורה של אנשים רציניים ואכפתיים החיים בשכונה הקשה ביותר בפורט או פרינס. מקום בו אין מערכות שירותים ציבוריות, הממשלה לא קיימת והם קמים ועושים:

סנה – עובד עם הנוער, אלכס ופטיטום – מסייעים לילדים להכנס לבתי ספר, לוסיין מארגנת את הנשים כרגע בפרויקט השגת מכונות כביסה (יחליפו את הכביסה הידנית), אפניד מנגישה את החינוך ליתומים, סנטלו – מוציא נוער ממעגל הפשיעה, פליקס ארגן קבוצת תמיכה בנפגעי טראומה, מתוך מה שלמד בפרויקט שלנו התחיל בכנסיה עם שלושה אנשים וכעת יש לו 160 משתתפים כשהוותיקים חונכים קבוצות של חדשים. החיוך שחזר לפניהם שווה לו הכל. נפתלי – עושה מפגשים חינוכיים לגיל הרך, דנסמוג מספר על פורום המנהיגות של סיטה סוליי, ארדל יזם פרויקט סניטציה שהוציא המונים לרחובות אחרי שנתן דוגמא אישית, היום הם מקימים ארגונים. מארי קתלין ז'ק – מארגנת יחד ארגוני נשים בקהילה…

במפגש עשתה החבורה הזו עבודת למידה רצינית. ב'חקר מוקיר' העלו 18 עצות טובות לפרויקט מוצלח בסיטה סוליי. לאחר מכן למדנו על 'מעגל הבריאות' והתפתח דיון מרתק.

לסיום ביקשתי מהם לתאר את ההבדל בין התאוששות לשיקום. אנשים מביאים דוגמאות מתחום הבריאות. סנה מביא דוגמה מתחום הספורט – כשברזיל הפסידו קיבלתי את זה קשה וניסיתי להתאושש, למחרת כשארגנטינה הפסידה הגיע שלב השיקום. כשהעברנו את השיחה למגרש האמיתי עמדנו על כך שפעילותם הנוכחית נמצאת עדיין בשלב ההתאוששות מכוונת להסתדר איכשהו במצב הנוכחי. יש לפניהם אתגר עצום לסייע לעצמם ולקהילותיהם לעבור לשיקום, לבניית עתיד שונה. ביקשתי מהם- לשיעורי בית- לחשוב על תפקידם כמנהיגים במעבר מהתאוששות לשיקום.

בכמה מילים – כיף לעבוד איתם, אנשים נהדרים, מתפלל להצלחתם.

ובערב הגיע הגשם.

לא מדובר על גשם אלא על שיטפון היורד מן השמיים ללא הפוגה. הכל זורם כאן, הכבישים מוצפים. חלקת האדמה הקטנה של אנשי האוהלים הופכת לעיסת בוץ דביקה. איך מרגישים היתומים של מאמי ז'ורז', איך ישן מריו הנהג שלנו. אחרי איזה לילה אפגוש את הסטודנטים מחר?

על מה חושבים המנהיגים הקהילתיים. אלוהים מה אתה רוצה מהאנשים הללו?

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “רשמים מהאיטי

  1. קשה מאוד, מרגש מאוד, תודה על עבודת הקודש שאתם עושים שם, בעידן שבו משתמשים יותר מדי בביטוי הזה, אתם עושים קידוש השם ברבים, תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s