האיטי (2)

(המשך תיעוד של רשמים מהעבודה בהאיטי. את החלק הראשון אפשר למצוא כאן, ללחוץ על התמונות להגדלה))

שני

החבר'ה מארגון AZN במחנה באטימה ארגנו לשלומית מסיבת פרידה. מדובר בחבורת מנהיגות צעירה שלוקחת אחריות לסיוע לארגון פעילות ולשיפור תנאי מחיה. הם התעקשו לנסוע איתה לסופרמרקט וואמרו לה 'תבחרי כל מה שאת רוצה ואנחנו נקנה לך' (מדובר באנשים חסרי כל שאספו פרוטה לפרוטה לשם כך, סופרמרקט זה החלום הכי רחוק שלהם).

צריך עזרה

פגישת ההדרכה הראשונה עם המנהיגים הקהילתיים.

ובערב הגיע הגשם.

שלישי

ביום שלישי בבוקר זרחה השמש על רחובות שטופים, האבק נשטף והעיר התנקתה. הרחובות חזרו לפעילות רוחשת כאילו לא היה אתמול בלילה.

הסטודנטים של מאריז מתייצבים ב8:30 למפגש עירניים, מלאי ציפיות מחייכים. חבורה משובחת. עבדנו על מיומנויות הכנה, הנחיה וסגירה של הסדנאות שהם מתכננים להעביר ולאחר מכן עבדו בזוגות על הכנת תוכנית עבודה להדרכת נושא הטראומה למורים, כמרים, אנשי צוות רפואי ואחרים.

סטודנטים טראומה

האנשים האלה נותנים תקווה להאיטי.

נוסעים ברחובות מפותלים, בדרכי עפר בין חומות, מדלגים בתוך אינספור מהמורות, מריו מתמרן בין רחובות חסומים לרחובות פקוקים לבין מעקפים קטנים. מסביב תנועה אינסופית של חיי הרחוב, נערים מוכרים שתיה מתוך שקים שעל ראשם, נשים נושאות דוכן שלם על הראש, דוכנים למכירת תקשורת ילדות עם תלבושת אחידה מפוארת וסרטים בשער חוזרות מבית הספר. פורט או פרינס מתנהלת בדרך מסתורית, שיגרה מוטרפת. אנחנו חותרים בתוך כל זה לבית הספר שם נפגוש את קבוצת הסטודנטים שעושים פרוייקטים קהילתיים.

שתיה לנהגים

הפגישה עם הסטדנטים תחת יריעה- בית ספר מאולתר. אנחנו עובדים על העברת הפרוייקטים מתכנון לעשיה בעזרת מתודה של 'ציר הזמן' . הם מסמנים אבני דרך לפרוייקט, מנסים לדמיין את התרחשותו בסופו. בהאיטי המרחק בין דיבור לעשיה הוא עצום, והחברה האלה הם חלק מהתרבות המקומית.

קבוצות טיימליין סטודנטים

יום רביעי

נסיעת הבוקר לפאקו, נעמה שומעת צלילים מוכרים מהרדיו המקומי, אנחנו מבקשים ממריו להגביר וברכב נשמע שיר מזרחי של ישי לוי המתנגן במלוא הקצב והעוצמה.

קבוצת הסטודנטים של מאריס הציגו בתחילת המפגש את מבנה ורציונל ההדרכות שהם מתכוונים להעביר בנושא טראומה,לדעתי הם מוכנים בהחלט. אנו מחפשים להם מקומות להדרכה , יאללה לעבודה.

חלקו השני של המפגש הוקדש להבנת המודל הרב מימדי של השיקום (פיזי, ארגוני, רגשי, רוחני) תוך הבנת השלבים השונים ובמיוחד המעבר הניצב בפניהם מהתאוששות לשיקום.

דיברנו על התפקיד שלהם בעניין הזה בסוף המפגש הם סימנו מטרות אישיות בתחום. הכוונה לעודד כיוון זה גם בחלק המסיים של סדנאות 'גישה לטראומה' שהם יעבירו למורים, כמרים, מנהיגים קהילתיים ואנשי רפואה.

הדבר הקרוב ביותר לשהות כאן הוא מילואים בלבנון בשנות השמונים. לאחר נסיעה מזוגזגת נוספת אנחנו עוצרים רגע בדירה מכינים ארוחת צהריים חפוזה והופ למשימה הבאה.

מתנס שכונתי

פגישה שניה עם המנהיגות קהילתית. עסקנו באתגר המעבר מהתאוששות לשיקום, בסוגי הון חברתי, באפשרות ובצורך לבנות מערכות יחסים אחרות בתוך השכונה ועם ארגוני סיוע מחוצה לה. בחלק השני של המפגש לימדתי אותם את המודל הלוגי לכתיבה והגשת בקשות תמיכה מארגוני סיוע.

העבודה עם האנשים הללו היא חלומו של כל עובד קהילתי. אפשר להרגיש בכל פגישה את התרומה המיידית.

סמוך אלינו יש משלחת קובנית, שכנים קרובים ולא אהודים בהאיטי, בכל אופן אחר הצהריים הם משדרים ברמקולים ענקיים מוזיקה נהדרת. אין מחלוקת שבזה הם טובים.

יום חמישי

בוקר בשדה התעופה, מקבלים את פניו של נפתלי, לאחר מכן מפגש ממש טוב עם גדעון מהג'וינט לאיתור ארגונים לשותפות בעבודה עם הקבוצות שלנו שיוכלו לקבל אותן כשנצא. דיברתי עם עיישה מ IRC והבטיחה שתפיץ לצוות שלה. יש יסוד לתחילת אופטימיות.

פגישת הצהריים עם הסטודנטים בסיטה סוליי. שמענו דיווח על הפרוייקטים. עשינו תרגיל 'נתינה' מוצלח.

דיברנו על חוסן קהילתי, על שלושה סוגים של הון חברתי ועל הדרך לייצר אותם. בשלב מסויים הצעתי להם את רעיון 'תעביר את זה הלאה' כמשימה אפשרית, פשוטה שלא דורשת משאבים וניתנת לביצוע כאן ועכשיו. בהתחלה התלהבו אחר כך כשהבינו שמדובר בעניין מעשי יצאה להם הרוח מהמפרשים. ככה זה כאן יש מרחק רב בין דיבור לעשייה.

ל מודל מנהיגות 2

התחבורה הציבורית המקומית מתבססת על יצור משונה המכונה 'טאפ טאפ'. הטאפטאפים הן משאיות וטנדרים שהוסבו לאוטובוסים. נוסעי הטאפ טאפ נדחסים פנימה בצורה שלא תיאמן (מה שהיה קרוי אצלנו 'ערמה תורכית') וכאשר נגמר המקום בפנים תמיד אפשר להתלות עליו מאחור. הטאפ טאפ הוא לא רק רכב הוא גם יצירה אמנותית. לכל טאפ טאפ נשמה משלו ציורים בשלל צבעי הקשת (הכתום שולט – ללמדך עד כמה רבה הזדהותם עם אחינו בציון) על אחוריו מופיעות דמויות רבות השראה אלילי העבר וההווה. לצלם טאפ טאפ זו מלאכת אמנות בפני עצמה, הם תמיד בתנועה מהירה, אף פעם לא עוצרים. והחידה האמיתית – איך ההוא מתחתית הערמה מצליח לצאת בתחנה שלו – נראה כאילו שיש לכל טאפ טאפ רק תחנה אחת, סופית.

טאפ טאפ 1

 

עברנו ליד 'תעשיית הטקסטיל המקומית' ערמות בגדים על יד הנמל ואנשים מחטטים בהן. הסחורה מגיעה במכולות של בגדים משומשים מארה"ב. ומכאן מנווטת לשפע הדוכנים שבעיר.

הבגדים אמנם משומשים אך על ידם שוק הפירות גדוש כל טוב, מנגו, אננס, בננות צהובות וירוקות פרי הלחם ועוד פירות שבחלקם הגדול לא מוכרים לי, בכמויות גדולות. הניגוד בין הבגדים לפירות בולט.

עד כאן להפעם.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “האיטי (2)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s