האיטי (4)

יומן מסע, מכתבים מנסיעה נוספת להאיטי.

יום רביעי

הגענו אתמול להאיטי, למקום מוכר, לאנשים אהובים. נדמה כאילו רק יצאנו לרגע וחזרנו.

הפעם זה אינו המבט הסקרן של תייר, של אדם המנסה להכיל מציאות חדשה, זרה… לצלם את הרגע שאולי לא יחזור.

זה מבט הבוחן נופים מוכרים, תווי פנים של אנשים: האם השתנו? מה מצב הרוח?

מזג האויר עושה עימנו חסד. נעים ביום וקצת קריר בלילה, המקומיים אומרים שזה ממש לא אופייני.

ביום השני נכנסנו לקצב של עבודה (סוף סוף) והלוח כבר דחוס בפגישות עד צאתנו (אנחנו שוקלים לדחות את היציאה ביום מה שלא יפריע לחזור ארצה בזמן).
היום הייתה פגישה ראשונה עם הסטודנטים של מאריז, התייצבו בהרכב כמעט מלא, היו מלאי תשבחות על מה שהפרוייקט עשה להם, סיפורים על בקשות שהם מקבלים לעוד הנחיות במקומות שונים, על הסיוע שלהם בתקופת הכולרה ועוד. חבורה טובה. עשינו תאום ציפיות והתחלנו גם בתוכן. מעכשיו יש פגישה בכל בוקר, לא כולל שבת וראשון.
נפגשנו עם סורל, יו"ר הפורום של סיטה-סוליי בביתו. מאז היינו כאן החלים מתאונת דרכים. שוחחנו שיחה ארוכה על המצב בכלל ובסיטה סוליי בפרט. סיכמנו על עבודה בארבע קבוצות:
מנהיגות קהילתית, רופאים, כמרים ומורים. נעבוד איתם ברציפות ובמקביל כדי להספיק כמה שיותר.
העניין המרכזי כאן הוא הכולרה שמטילה פחד אימים על אנשים, למרות שכללי הזהירות פשוטים ואפשרות הריפוי קלה. שוב ושוב הם מבקשים מאיתנו לעזור להם להתמודד עם העניין.

המלון בו אני שוהה הוא הפעם מלון אמיתי, תודעת הסניטציה כאן מושלת, החדרים מבריקים ומדיפים חומרי ניקוי, בכל מקום מתקנים עם מים לשטיפת ידיים. החדר מצויד (אפילו טלויזיה), חשמל באופן כמעט רציף (מידי פעם הפסקה קצרה, כדי שנזכור היכן אנחנו).מסביבנו משלחות מהעולם וצוותי תקשורת.

בקיצור, חזרנו לכאן וממשיכים בעבודה נמרצת.

יום חמישי

שבת שלום, אנשים יקרים,
עוד יום בהאיטי מתקרב לקיצו.
הייתה לנו סדנה נחמדה עם הסטודטים. הם בחרו ועיצבו דמויות דמיוניות שילוו אותם כל הסדנאות. היום עבדנו על הדרך בה מתמודדות הדמויות עם אתגרים ומכשולים כדרך לחזור על מודלים להתמודדות. אחר כך הם פיתחו סדנאות משלהם.
אחרי שגמרנו את הסדנאות ביקרנו בפרויקט חינוכי של ארגון 'פרודב' . בראש הארגון עומד ישראלי מקומי והוא מצליח לחולל נפלאות בקנה מידה מקומי. אפשר לראות בתמונות המצורפות בית ספר חדש יפיפה נדיר שהוא בנה בתקציב זעום יחסית למיליארדים שזורמים כאן לשום מקום. בפרוייקט עובדות שתי ישראליות האמא של אחת מהן באה לבקר ולקחה את ילדי הכפר לריצה. מחזה סוריאליסטי.

161220101036

161220101033
ככל ששומעים על מורכבות המצב כאן, יש תחושה של חוסר תוחלת. ומצד שני במצבים מורכבים אין יכולת לנבא מה תהיה הפעולה שיוצרת שינוי, כל מה שאתה יכול לעשות זה לנסות להשפיע לכיוון הנכון. נראה לי שזה מה שאנחנו מנסים לעשות.
בליל שבת אנחנו מוזמנים לארוחת ערב אצל שרונה ומנו, מרחק הליכה מהמלון. מבחינת אוכל אנחנו מצויידים היטב (חוץ מהעובדה שירקות הן מחוץ לתחום ובשר לא קיים ברפרטואר).

יום שישי

171220101043

 

בוקר. סדנת 'אבל' עם הסטודנטים. אנחנו ממשיכים לעבוד עם החברים הדמיוניים שלהם. ה'חברים' דווקא הגיעו שמחים הבוקר (ז'ילברט מספרת שמרוב התרגשות לקראת הסדנא התקשתה להתפלל). והנה עשינו להם תרגיל של אבדן קרוב / חבר יקר. במהלך התרגיל הציגו קבוצות שונות את מנהגי האבלות המקומיים, סיפורים מרתקים ומגוונים מפגש של נצרות וודו.

171220101046

לאחר מכן שאלנו האם ה'חברים' הדמיוניים אולי מתקשים ללכת בתלם המסורת ואז נחשף המתח בין הפרט לחברה, תארו את הקושי להשלים עם אבדן אנשים שלא ראו את גופותיהם לאחר רעידת האדמה, את הטקסים המאולתרים שעשו עקב הנסיבות, את אבדן הקשר הלא פתור, התעורר דיון מרתק. לסיום רובי העביר להם סדנת התכתבות עם מישהו שהלך לעולמו (הפעם אמיתי) היה מרגש מאד ולסיום אחת המשתתפות עשתה תרגיל דמיון מודרך והרפיה לקבוצה.

ניתן לראות המון עבודות בניה ושיקום. הכל נעשה באופן ידני וביוזמה פרטית קטנה. אין טרקטורים, אין פרוייקטים גדולים. ניתן לראות בתמונות עבודות בניה וניקוי ברחוב של שרונה ומנו ופועל שסוחב בלטות לבנות חדר בסמוך למקום בו אנחנו מלמדים.

 בניה

צהריים. נסיעה למפגש עם אנשי סיטה סוליי, מדרכים ראשיות לסימטאות שבקושי הרכב עובר בהן, הכל שווקים, המוני אנשים בצדדים בסוף מגיעים לבית ספר. אני מעביר סדנא למנהיגות קהילתית ורובי לכמרים.

הפגישה מרגשת ביותר, תחושה של שליחות קדושה. 20 איש בחדר צפוף ואפל. נורה אחת דולקת ממש מולי. בסבב הפתיחה מסתבר שכולם מנהיגים של ארגונים קהילתיים , חלקם גם מורים. העניין העיקרי שמטריד אותם הכולרה. הם צמאים לאישור שהם בסדר. קלוד פייר אומר שנשאר רק להתפלל, אני אומר לו – טוב, אז בסוף הסבב, לפני שנתחיל לעבוד- נתפלל. מסתיים הסבב קלוד פייר נושא נאום קצר ומעולה על תפקיד מנהיגות קהילתית בעת הזו ועל הצורך לפעול יחד ואז שרים, עוצמים עיניים ומתפללים. אני מבין שאין ברירה צריך להתחיל עם הכולרה מסביר להם שאני לא ד"ר לרפואה ושאני בטוח שהידע נמצא בחדר. מתנהלת למידה משותפת, משמעותית, על דרכי הידבקות, מניעה וטיפול.

דיברנו על כך שחלק מהקושי בעניין הכולרה הוא חוסר האמון בממשלה ומכאן לשאלת האמון כמשאב חיוני ומתכלה למנהיגות באשר היא.

בהמשך הסדנא סיפורים מרתקים על הצלחותיהם כמנהיגים. אלי מספר על התארגנות מוצלחת של מנהיגי ארגונים אזרחיים כנגד תשלום שוחד בחירות. רוביהלינו מתאר כיצד למרות שלא הבין מה קורה ברעידת אדמה הסביר לאחרים – ושוב האמון?!, סילביו סיפר איך עזר למשפחתו וחבריו לאתר מידע על קרוביהם בזמן רעידת האדמה. מיזה מספרת על הקושי של מנהיג לבכות, אנשים מזדהים. אני מדבר על הצורך של מנהיגות להיות מחוברת לרגשותיה ולמצוא את הדרך לסייע לקהילה להתחבר לרגשות. דיברנו על הרגש כמשאב של חוסן ועל כך שלא צריך לחוש אשמה ברגעים של שמחה. מותר ואפילו רצוי למצוא רגעי אור באפילה. וכך הלאה מתוך הסיפורים למדנו על ערוצי החוסן לפי ה BASIC PH. היה קשה לסיים את הסדנא. תחושה של עשייה משמעותית. ניפגש ביום שני. ובינתיים רצים למלון על ה'תפר' של כניסת השבת.

ליל שבת.

אצל שרונה ומנו עם ז'אק ומאריס. שיחה שבמרכזה הקושי לראות תקווה בהאיטי. אני מספר על פרשת 'ויחי': כל בני יעקב יחד זו תשתית לבניית עם ומכאן מנסה לומר כי האתגר של היום הוא לחבר את כל השבטים כתשתית לאנושות טובה יותר. נראה לי שבהאיטי אפשר לראות גם את ההתגייסות העולמית כסימן חיובי, מסכימים שיש התפתחות לטובה באכפתיות האנושית ועדיין קשה להם עם התפתחויות מקומיות (במיוחד המהומות, שמועות פוליטיות זדוניות) ואינטרסים אפלים (למשל של ברוני סמים) שמעיבים על עתיד המקום.

מאריס הייתה מבוהלת מכך שבשבת אנחנו הולכים ברגל ברחובות, הציעה שהם ייסעו אחרינו, ויתרנו על ההצעה. הלכנו ברחובות אפלים ושוקקי פעילות בחזרה למלון.

שבת.

אני במלון , רובי יצא להדרכה, מסתבר שהדלק בעיר אוזל. מריו יצא לחפש דלק והצליח לקנות שני גלונים במחיר מופקע. כך הצליחו להגיע. בוצעו שתי סדנאות אחת למורים והשנייה לאנשי צוות רפואי. תוכניותינו לטיול מחר לא יצאו לפועל בגלל המחסור בדלק. נקוה שאפשר יהיה לנסוע ביום שני.

171220101048

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s